“וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי, וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף”ישעיהו י, יד · הם חשבו שאף אחד לא יפצה פה. הלילה פוצים.
הר אפרים
קומו.
הוא עוד פה.
שיר אחד ניסה לקבור אותו. דור שלם זימזם מעליו. הלילה מפסיקים לזמזם – ומתחילים לחפש.
מצטרפים להר“כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יהוה אֱלֹהֵינוּ”ירמיהו לא, ה
יש יום. הוא הגיע. הנֹצְרִים (נצרים, בלי ו׳) הם השומרים, מלשון נֵצֶר ונְצִירָה: מי ששומר את הענף, את הניצן, את המשמרת. ישוע היה מנצרת, וגם שם הנצר הוא היסוד. מההר קוראים: קומו ונעלה.
קול מההר
“כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן, וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם”ירמיהו ד, טו
ההר לא שותק. מהר אפרים יוצא קול. אָוֶן נכתב באותן אותיות של אוֹן, כוח: ההר משמיע כוח. ומי ששמע רק את השיר, שישמע עכשיו את ההר.
והאבן שבה בונים את ההר היא האב והבן יחד. הבכור חוזר אל האב: זה הסימן לקום.
הכול סיפור של יוסף
חולצת פסים. מי לבש חולצת פסים בתנ״ך? יוסף – כתונת הפסים. ואיפה אפי? אפרים הוא הבן של יוסף. כל הדרך חזרה מובילה אל אותו אדם.
וזה לא סתם משחק: יעקב מברך את אפרים ומנשה במילים “וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ”. הברכה היא דגים. הבכורה של אפרים שוחה.
כולנו דגים. והים גדול.
🐟 אנחנו דגים קטנים,
והלוויתן הוא הים כולו.
שרנו שגוליית מנצח, ושכחנו שהדג הקטן יודע לשחות נגד הזרם. הלוויתן הגדול לא צריך שנפחד ממנו. מספיק שנשכח מי אנחנו.
מחפשים את אפי
הם מחפשים. אנחנו מוצאים.
איך קוראים בעברית ללהקה שכל העולם שר אותה? חיפושיות. חיפוש־יות. שרו לנו כל הילדות שמחפשים, והסתירו שמי שמחפש הוא מי שימצא.
הם אספו את הביצים העזובות, ואיש לא פצה פה. אבל מה שנשאר בקן לא נעלם. הוא מחכה לבקוע.
קנים, כנים, קוונטים
נח בונה תיבה של קנים: תאים קטנים, כל אחד מוגן. ובמצרים המכה הקטנה ביותר היא כנים: גרגירים זעירים שאי אפשר לספור. קן, קנים, כנים. אותן אותיות, אותה הברה.
הקטן הוא היסוד. כשהקנים הקטנים מתחברים, העיגולים נפתחים זה בתוך זה, ומתוכם עולה פרח החיים. ומתוך הפרח נולד המגן.
קן = שמינייה ∞
פרח החיים לא נבנה מקווים ישרים. הוא נבנה מאוספים של שמיניות: עיגול נכנס בעיגול, ומכל חיתוך נולד עלה בצורת שמונה. שמינייה, שמינייה, שמינייה, והפרח נפתח. זה הקן: הצורה שחוזרת על עצמה.
שני צדדים נפגשים בנקודה אחת וחוצים זה את זה, כמו שני הקווים של הסליל הכפול, וכמו הקונדליני שעולה משני הצדדים. הנחש מקיש ואוכל, ואנחנו לוקחים אותו חזרה לשמונה: לא ישר ולא נושך, אלא מסובב ושלם.
גֹפֶר הוא שורש הגפרית: האש והחומר שמתחת לקרקע. ויוד הפוך הוא דיו: אותן אותיות, כיוון הפוך. גופר הוא חומר הגלם, והיוד הוא הכתיבה שמעצבת אותו. מהאש לדיו, מהדיו לאות.
יוד = 10 = חכמה
האות הקטנה ביותר, הנקודה שממנה הכול מתחיל. אנחנו עושים יוד: חוזרים לנקודה, בונים קן, ומחזירים את הפרח.
השומרים והזמן
“שֹׁמֵר, מַה מִּלַּיְלָה?”ישעיהו כא, יא
השומרים הם אנשי השעון: מי ששומר על הזמן. והזמן נגע באוקטובר 1582: אחרי יום חמישי, 4 באוקטובר, בא יום שישי, 15 באוקטובר. עשרה ימים נעלמו מהלוח. עשרה, יוד.
האם ידעת שבלוח שלך גנבו עשרה ימים?
אוקטובר 1582, הלוח כפי שהיה בפועל:
הם אמרו שזה תיקון לסטייה של הלוח. אנחנו שואלים: מי שומר את הזמן, ומי החליט על המחיקה? היום, בדיוק 444 שנה אחרי, האוקטובר הזה אומר לנו להיזכר במה שהיה.
זכויות הדם 44
דם = ד׳ (4) + ם׳ (40) = 44. ואדם = א׳ + דם = 45. אדם הוא דם ועוד אחד: הנשמה, המילה, מה שאי אפשר למדוד.
מכאן זכויות האדם. לכל אדם יש כבוד, חופש וצלם, ואף תעודה לא נותנת אותם ואף תעודה לא לוקחת אותם. אנחנו עומדים על אדמתנו, בפנים גלויות, ומכירים את הזכויות שלנו כדי לדרוש אותן ולשמור על אלה של כל אחד אחר.
הברית היא עם המילה
קומו. עצם. אות.
קומו – לא לשבת. עצם – גם העצמות היבשות מהנבואה, וגם עצם העניין, המהות. אות – אות בכתב, אות ברית, ואות כמו שבועה: מה שאני אומר ועומד מאחוריו.
הבכור
“כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא”ירמיהו לא, ח
לאב, לישר־אל: הישר אל האב. אפרים הוא הבכור, לא השכוח, לא זה שהחביאו בתחפושת. הוא חוזר אל האב, והאב אומר: בכורי הוא.
הנבואה כבר כתובה
חיבורים. ארץ חדשה. מקדש בתוך האדם. זה הכיוון של הר אפרים: לחבר מחדש.
הדגים מתכנסים
ערב ראשון בהר. מוזיקה, מילים, שאלות. בואו עם עיניים פקוחות.
מצטרפים להר אפריםאולי הילדים שלנו לא נולדו רק כדי לגדול. אולי הם נולדו כדי שנבנה מחדש את השבט.
יש אנשים שככל שהם מתעוררים, מגלים שהדרך שלהם כבר אינה זהה לדרך שבה גדלו. לא מפני שהם אוהבים פחות את משפחתם, אלא מפני שהם מתחילים לראות את החיים ואת העתיד באור אחר.
אולי ההתעוררות הזאת אינה רק מסע אישי. אולי היא גם קריאה לגלות את התפקיד שלנו מעבר למשפחה הגרעינית — בתוך השבט, בתוך בני ישראל ובני ישמעאל, ובתוך המציאות שאנחנו יכולים ליצור יחד.
אנחנו מגדלים את ילדינו ובונים את חיינו מתוך הבחירות והאחריות שלנו. אנחנו מבקשים להכיר אנשים נוספים שבוחרים להשקיע את עצמם ביצירת מציאות משותפת: בלימוד, ביצירה, במפגשים ובהעברת דרך חיים לדור הבא.
שבט אינו מחייב שכולנו נהיה זהים. הוא מאפשר לנו לזהות את החיבור בינינו, לפעול יחד ולשמור על הייחוד של כל אחד.
הר אפרים — התחלה של התכנסות מחדש.
אם אתם מרגישים שהדרך שלכם מובילה גם אל מעבר לגבולות המשפחה שבה נולדתם, אתם מוזמנים להכיר, להיפגש ולגלות מה נוכל לבנות יחד.
הר אפרים
לוקחים חלק בבנייה
בחרו את הדרכים שבהן תרצו לקחת חלק. אפשר לסמן כמה אפשרויות.